וזו הגרסה הערוכה של ההגיגים שלי. אפילו שלחתי לכמה חברים. כולם אמרו שיקראו בהזדמנות ואף אחד לא קרא עדיין. מעניין אם זה יקרה מתישהו.

״הייתה לי הבנה בימים האחרונים שמשהו באמת ממש לא תקין במדינה הזו. לא בקטע קוטל ומאשים אלא פשוט הבחנה שהזדקקה אחרי 33 שנים שהייתה הרגשה חמקמקה ועכשיו נהיה ממש ברור. למה סינגפור הצליחה לבנות את עצמה בצורה כל כך יוצאת מן הכלל וישראל ממש לא… כלומר בעצם כן… עד שלב מסוים. כל עוד הייתה לנו דיקטטור הכל נבנה, המדבר פרח מלחמות נוצחו וכולם למדו עברית. הדיקטטור שלנו היה שמאלני והייתה בהחלט קבוצה שראתה עצמה טובה מאחרות שהוא היה חלק ממנה. הייתה גם קבוצה של אנשים שלא שייכים. אנשים שהגיעו ממדינות ערב ואפריקה, אנשים שבמקרה חיו באזור לפני כן מאות שנים והשתייכו ללאום אחר שהפכו פתאום לאזרחים של מדינה שהם היו עוינים לה. היחס של הממשלה כלפי שתי הקבוצות לא היה זהה אבל הדיקטטור שלנו הניח שהוא חכם מספיק כדי ליצור את המדינה שהוא רואה בעיני רוחו ובעיקר הניח ש״האחרים״ טיפשים מידי בשביל לקבל יחס שווה. אבל זה לא החזיק מעמד מספיק זמן כי אנחנו לא סינגפור. הדיקטטור של סינגפור בשום שלב לא איבד את השלטון והוא הצליח לבסס שגשוג כלכלי לאורך שנים עד שכל המהגרים השונים שהיו אזרחי סינגפור הטרייה, התערבבו ונרגעו ועכשיו הדיקטטורה שלהם אמנם פחות נוקשה אבל דמוקרטיה ממש אין שם. והכל עובד. 

מעניין איך הייתה נראית ישראל אם השלטון של השמאל מעולם לא היה מתחלף? אבל אנחנו לא יכולנו להיות דיקטטורה רשמית כי היינו תחת חסות ארה״ב והיינו חייבים לפחות להראות דמוקרטיה. רוב אזרחי ישראל מעולם לא חיו במדינה דמוקרטית וחלקם הגדול חיו תחת דיקטטורות אירופאיות שונות ולא באמת הייתה להם הבנה גדולה לגבי איך הדבר הזה נראה. בנוסף לחוסר ניסיון הייתה גם בעיה לוגיסטית, איך מתמודדים עם זה שהשמאל היה מייבא יהודים ממדינות בעלות תרבויות שונות ומשונות שאף אחד לא מבין ולא מכבד? ואיך שולטים בצורה דמוקרטית בערבים שממש לא רצוי שיהיה להם כוח פוליטי כי הם סוג של האויב…? משחקים בכאילו. נותנים להם זכות הצבעה אבל שולטים בהם על ידי יצירת תלות כלכלית. 

הדבר העיקרי שסינגפור עשתה בשביל לשקם את אוסף המהגרים מכורי האופיום שהיו האזרחים שלה, ערב קבלת העצמאות, זה לשלוח את כולם כולל כולם ללימודים גבוהים כדי שיוכלו להיות עצמאיים כלכלית ולתמוך במדינה. אבל בשלב בו הייתה לשמאל בישראל השליטה במסלול ההשכלה, לא נעשה שום דבר בשביל לקדם את אלו שהיו מאחור. כל השגשוג האקדמי של אזרחי ישראל מבוסס על חינוך שההורים המהגרים שלהם הביאו ממדינות המוצא האירופאיות. המדינה לא עשתה שום דבר לאוכלוסיות החלשות. וזה בדיוק העניין. היא הייתה צריכה. 

בבנייה של המדינה שלנו נעשו הרבה דברים שעומדים בניגוד מוחלט לערכים שהמדינה רשמית מבוססת עליהם. למעשה אנחנו סובלים ממחלה קשה שנקראת צביעות. המדינה שלנו הצהירה שהיא כור היתוך ובית לכולם וחילקה זכויות שוות אפילו לבנים של אויבינו אבל במשך 80 שנה וסביר להניח יותר מזה, בעיקר שיחדה אנשים. שיחדה כדי שיבואו ויתאזרחו, שיחדה אותם כדי שישבו בשקט ולא ימרדו, שיחדה כדי שיהיו חומת מגן אנושית באזורים תחת אש ומחלוקות, שיחדה אחרים כדי שיתעלמו מחומת המגן האנושית שמתיישבת להם מול העיניים ומרחיקה מהם את הסיכוי לריבונות ללאום שלהם. כל השוחד הזה עולה הרבה כסף. הוא פילג את המדינה יותר מכל גזע, דת, או לאום. הוא יצר שני מחנות קיצון. המחנה הראשון הם אלו שזכו לאמון ממשלות השמאל ומרגישים אחריות על עצמם ועל המדינה ולכן משקיעים את המאמצים שלהם בלפתח את שניהם ולהוריש יכולות אלו לילדים שלהם. המחנה השני הם אלו שהורגלו ולמעשה ממש חונכו על ידי השלטון שהם חסרי ערך, חסרי תועלת, חסרי יכולת, לא מסוגלים להיות אחראים לעצמם והמדינה היא האפוטרופוס שלהם ואת התפיסה הזו הם מורישים לילדים שלהם. 

השלטון יצר בכוח ובכוונה את ההפרדה בין אלו שעליהם הוא סומך ואלו שעליהם הוא לא. אלו שסוחבים את העגלה ואלו שנסחבים. ועד כמה שזה מצחיק, אי הצדק הזה זה בדיוק מה שזיהה בנימין נתניהו ועל סמך התסכול הזה הוא קיבל פופולריות. הוא לא בדיוק טעה. הוא דיבר על הרזה שסוחב את השמן בעגלה וכל אחד השלים לפי מה שנוח לו מי הוא הרזה ומי הוא השמן. כמובן שמה שהיה הכי נוח לבנימין נתניהו באותה התקופה זה שהשמן יהיה כל נציגי השלטון הקיים שלא נותנים מספיק תפוקה ורק מקבלים משכורות עתק. בפועל? זה לא משנה אם הפקידה חסרת ההשכלה דור רביעי עובדת בבזק הממשלתית או בחברת אאוטסורסינג שמספקת שירות לקוחות לשלל חברות ממשלתיות לשעבר בהן היא לא מבינה חצי דבר, הממשלה עדיין לא סופרת אותה. אמנם לאט לאט, הפער בהשכלה ומעמד כלכלי בין העדות היטשטש אבל זה לא בגלל שהמדינה התחילה להשקיע בחלשים וגם לא בגלל שהיא הפסיקה לשחד בעזרת דמי אבטלה וקצבאות ילדים את הלא משכילים לשבת בשקט, אלא כי יותר מידי נישואי תערובת יצרו דור שפרץ מחסומים תודעתיים. אמא מרוקאית ואבא פולני מעלים את הסיכוי של הילדים למשרה בהייטק במאות אחוזים. כמובן יש גם את האנשים שהוציאו את עצמם לבד מהמעברה בשערות ראשם. זה תודות לחשיפה לתכנים מערביים כמו מוזיקה וטלוויזיה ובמחיר של משבר זהות עצום. 

אבל הפוליטיקה לא השתנתה. השלטון עדיין עסוק בלשחד אנשים ולשכנע אותם שהם חסרי אונים. עכשיו אותם אנשים הם כבר הרוב והם בוחרים לעצמם ממשלה שתמשיך לקחת עליהם חסות כי הם לא יודעים שום דבר אחר. הם מפחדים. הנציגים שלהם לא מספרים להם את האמת. גם כי הם עצמם לא מספיק מבינים מה נעשה להם אחרי כמה דורות של דיכוי סמוי וגם כי הם מקווים שהעשן יתפזר רק עוד עשרות שנים ועד אז הם לפחות ייהנו מכמה שנים של כוח. אבל דברים קורים מהר מאוד. והרוב הנתמך והאינפנטילי יהיה אלים יותר ויותר כי השוחד יפסיק להגיע. 

יפה הביקורת של החרדים לגבי הבעיות של החילונים כשהם מנסים להראות שאצלם הכל ממש דבש וזהב כי יש תמיכה של המשפחה והרב ויסודות דתיים וערכי משפחה והם באמת מאמינים בזה. אבל אם אני אשאל אותם מי משלם לרב? אתם? אתם על כל פגישה עם הרבי משלמים 900 ש״ח כמו שאני צריכה לעשות אם אני צריכה פסיכולוג? הם יגידו שלא. שאצלם זה לא כלכלי זה מתוך תרבות של עזרה ותמיכה. ואני אשאל אותם שוב. מי משלם לרבי? והם יגידו אף אחד. ואני אשאל אז מאיפה יש לו אוכל על השולחן והם יגידו שזה משהו שמגיע מהממשלה על תפקידו כרב. ואני אגיד להם שזה בעצם אומר שאני משלמת על הרבי שלהם במקום לפסיכולוג שלי. והם לא יבינו. או שאולי באיזה מקום עמוק בפנים הם כן יבינו אבל יחד עם זה גם ידעו שפשוט אין ברירה אחרת. 

ככה לימדו אותם. והם יסרבו לקבל את הביקורת כי לא יכול להיות מצב אחר. ולא יכול להיות שהם רעים והרבי שלהם הוא איש רע אז בטוח הממשלה היא רעה וצריך לעשות רפורמה ואז גם החילונים יוכלו ללכת לרבי. הם לא מבינים. אם הם יעשו רפורמה הרבי שלהם יגווע ברעב. ובמובן מסוים הם צודקים. הממשלה באמת רעה. הממשלה ניצלה את חוסר ההשכלה שלהם ואת התלות הכלכלית שלהם כדי לתמרן אותם לאן שמתחשק לה ולא באמת ניסתה לתת להם כלים לפתח עצמאות כי אז מי יודע, אולי הם יתחילו לחשוב דברים… והכוונה לא רק לחרדים. 

אותה התפיסה היהירה שכנראה האשכנזים למדו מהקולוניאליזם האירופי (שכידוע לא נגמר יפה) הייתה הבסיס גם למדיניות מול ערביי ישראל והערבים בשטחים. אז עכשיו נציגי השמאל אוכלים את הדייסה שבושלה על ידי קודמיהם והם מבולבלים. הם חושבים שהם צודקים כי הם מאמינים לסיפורים של עצמם שהרי אנשים טיפשים מנסים להרוס להם את המדינה אבל משהו שם לא מסתדר והם לא מצליחים ליצור חזית אחידה ולכוון למטרה מסוימת. 

לפי דעתי הסיבה היא שכדי לעשות את זה הם צריכים קודם כל להודות בזה שהמצב הזה הוא באשמתם. זו תוצאה של עשרות שנים של ניצול, אפליה, ביזוי, גזל, דיכוי, ל״טובת המדינה״ של אוכלוסיות חלשות שעכשיו נהיו רוב. והדבר הראשון שצריך לקרות זה שהם צריכים לקחת אחריות על מה שהם עשו. לחשוף את זה לאור ולהגיד ״סליחה חטאנו״ ואחר כך להציג לעם ישראל, וזה אומר לכל עם ישראל, תוכנית עבודה שכולם יוכלו להתחבר אליה שמתייחסת ומכבדת את ההבדלים והצרכים של הקבוצות השונות בחברה הישראלית ועדיף גם מחוץ לה, למען העתיד הבטחוני של ישראל. ולא כי הם יפי נפש ככסת״ח לרגשות אשמה. עם רגשות אשמה לא הולכים למכולת.״ 

חוץ מזה הכל דבש. יש משקפיים צהובות ענקיות ויתכן ומצאתי גם טרולי אבל אני מתלבטת לגבי החוזק של הידית. אני קצת מפונקת ויש לי סטנדרטים גבוהים לידיות של מזוודות. המזוודה השוויצרית שאני מרכזת בה את כל כלי העבודה שעכשיו מאחורי הספה של אמא, העבירה לי חצי דירה. פשוט העמסתי על הידית שלה כמה תיקים ושקיות והובלתי את הכל כמו אמא שמעמיסה את עגלת התינוק בקניות מהסופר. אבל הטרולי שלי יפה ואפור ועולה סביר לגמרי. ולי יש תחושה כאילו אני בהנגאובר כבר ימים. שוב הגזמתי עם הקפאין. וממש בא לי אוכל אז גם הגזמתי עם המאפים. לארוחת ערב כל מה שהתחשק לי זה קרואסון אבל לא קניתי. לא כי ממש החלטתי אלא כי לא יצא לי לראות בית קפה מזמין בדרך חזרה. ניצלתי על ידי חוסר ההיצע. 

נכנסתי לסופר פארם זול ושם ראיתי את משאת נפשי האמיתית. במבה. זה משהו שבטח לא אכלתי שנים. בבוקר אכלתי כמו סוס. בגלל ששתיתי טיפות ברזל, לא יכולתי לשתות קפה על הבוקר אז אכלתי תפוזים. וחסה קודם. ואז עוד תפוזים ואז עוד. לא הצלחתי לאכול לשובע. ואז שמתי לי על הצלחת מנה יפה של סלט תפו״א עם כמה כפות טונה ואכלתי גם את זה. אחר כך עשיתי כריך עם חמאה וגבינה צהובה ואז שני כריכים עם חמאה וריבה. ולפני כמה ימים בסלינה בקושי הצלחתי לסיים קרואסון גבינה אחד בודד… אין לי מושג מה קורה פה. 

הבחור הרוסי החביב השיג לעצמו בחורה. ממש יפיפיה. כיף לו. רק נראית טיפה ״תחזוקה גבוהה״ מאלו שמניחות שהיופי שלהן צריך להיות מתוגמל כיאות. לא ברור לי מה היא חושבת לקחת מפליט אבל אני מקווה שיש לו את זה לתת. היא שווה את ההשקעה. בינתיים הוא נראה מאוד מבסוט מהחיים. 

הערב יש ג׳אם באברהם. ואני שותה קפה בשש וחצי בערב כי אחרת המוח שלי פירה. בא לי לשבת לסיים את הציור שלי הערב. כבר נגרר זמן רב מדי ואני פעמיים ביום נתקלת באחראי פה שמחייך ושואל אם הוא יכול לסדר לי מקום שאוכל לסיים אותו ואני מגמגמת. מרגישה כמו ילדה שצריכה להגיד למורה שאין לה שיעורי בית גם היום. פעם אחרונה שאני מראה למישהו משהו… או שאולי זה דווקא לטובה? אולי צריך איזה גורם חיצוני שייתן לי תחושה של זמן. את הציור הקודם לקח לי כמה חודשים לסיים. חשבתי בהתחלה לרדת למטה לגלריות במרתף של הבניין. אף אחד לא מגיע אליהן אף פעם ואוכל לצייר שם כי יש שם אור של גלריה אז זה בטח טוב לציור. אבל עכשיו יש לי רעיון מהפכני. אולי אצייר בחדר כביסה. שתי ציפורים במכה אחת. יש שם הרבה אור. צריך לוודא שהוא לא יותר מידי לבן. ואז יהיו לי בגדים נקיים כשאסיים לצייר ואוכל ישר לקפוץ להתקלח… 

… 

… רק שאני לא בפוקוס. בכלל. עכשיו התחילו לנגן. זה די נעים. גיטרה אקוסטית. יש אמא, אבא וילדה בת 7 משחקים ביליארד. כמה חברה צעירים יושבים עם בירה בנוחות ליד הבר. הם המתנדבים באברהם ונראים די מגובשים. מאחורי ומלפני יושבים ישראלים עם לפטופים ועושים עסקים. עוד איזה שלושה מחשבניקים יושבים בכל מיני שולחנות בבודדים, זוג נשים גרמניות והפליטים הרוסים. ג’אם זה זמן טוב לכביסה לא?

היום בגן היה קצת הזוי. הייתי עם הסייעת הזו כמה פעמים בקייטנה. גברת ערבייה שאמרה לי פעם שהיא עובדת בשביל הכיף כי היא מסודרת כלכלית, למרות שעכשיו שאני חושבת על זה, זה נשמע משונה. עם כל המצב הפוליטי הטעון שלנו עדיין הסיעות הדתיות מברכות אותה לשלום בערבית קלוקלת והיא אומרת להן ״ברוך השם״ ומשתדלת לשמור על הפרדה בין הסקוץ' החלבי לבשרי. 

המדינה הזו מקום מטורלל. הגברת רגילה לעבוד. היא תזזיתית ברמות שאני כבר לא. לא נתנה לי לעשות שום דבר כל היום. הדבר היחיד שהצלחתי לחלץ לעצמי זה לחלק פירות ולטאטא את הרצפה. אשכרה מרגיש כאילו יש לי חום. לא יודעת מה יהיה אולי עדיף שסתם אעשה כביסה ואלך לישון מוקדם. אני גם ממש רגישה לרעשים. כרגע אחת הגרמניות קיפלה את השקית של הלחם ואני קפצתי כאילו התחיל לרדת גשם בתוך חדר האוכל. יותר מידי קפה? יתכן. 

דווקא ישנתי טוב בלילה. התעוררתי בשש טבעי למרות שהיה חשוך ושכבתי קצת במיטה כדי להנות מהשקט. יצא כנראה שנרדמתי ממש מעט. מספיק כדי לחלום את אחד החלומות ההזויים שלי חיי. אני עושה סקס עם רובוט שהופך לשלולית של כספית. זה מגניב כי אין לו רגשות משל עצמו והוא רק מרגיש את הרגשות שלי אז הוא מנסה לעשות לי טוב אבל אז הוא נוזל לי לגרון ולאף וחוסם לי את דרכי הנשימה כי הוא מעוניין לחוות תחושה של מוות.

עכשיו הגיעה קבוצת תיירים לאכול ארוחת ערב. לפני שהם ניגשו למלא לעצמם צלחת הם ניגשו לשולחן והניחו את בקבוק המים שלהם עם השולחן. זה גם מה שהילדים עושים בגן רק שלילדים יש בקבוק שונה לכל אחד ולהם יש את אותו בקבוק תכלת ממותג של איזו חברת טרקים. הם גרמנים, בטוח לא יתבלבלו. עכשיו הם יושבים לי בערך על הראש ואני לא באמת יכולה לכתוב ככה בטח לא כשאני כל כך מטושטשת. הגיעה זמן הכביסה.