היה צריך לעשות משהו מועיל עם החיים אז הלכתי לכנס בינה מלאכותית של ״התעשיה״ שזה סוג של איגוד אנשי קריאייטיב והפקה בישראל.

הכנס היה ביפו באיזה מתנ״ס שפעם ראיתי בו הצגה של רוסים. רחבת הכניסה והלובי היו צפופים בהגזמה, חילקו בירה וכריכונים ולהכל היה תור ותחושה שלא יישאר מספיק לכולם. 

הרושם הראשוני מאנשי ההפקה הוא שהם חבורה של זקנים שלא יודעים לתפעל מחשב. המרצים שעלו לבמה ראשונים וגם המנחה דיברו הרבה על הפחדים שלהם מלאבד את מקומות העבודה לטובת בינה מלאכותית, ואז לא הצליחו להפעיל את המצגת וכל הזמן אמרו:

״הנה! המחשבים מנסים להרע לנו.״ 

רושם משני, כולם חברים אחד של השני. כבר שנים. חוג מצומצם. כנראה זה למה אני לא שם. אני סולדת מחוגים מצומצמים. אפילו כאלו שמוכנים לקבל אותי. 

המנחה הראשית שהיא המקימה של ״התעשייה״ כתבה ספר – ״איך לא לעשות סטארט-אפ מעת גלי מאירי״. אולי יום אחד אקרא אותו. 

דיברו על סרטון של ב״מ על ברק אובמה. נשמע שכדאי לראות.

המרצים פה הם חברה רציניים. עובדים עם מכבי, שטראוס, בנק הפועלים. הם באמת ה״התעשייה״ וזה לא הגזמה. 

הבחור שעשה הדמיה של ניצולי שואה מספרים את הסיפורים שלהם מחברת D-ID מסביר:

״מה אפשר לעשות בב״מ? קריינות מושלמת עם כל האינטואיציות, תמלול טקסטים. אפשר גם להקים עסק בעזרת הנחיות של ב״מ כאשר נותנים משימה לרובוט ״איך לייצר רווחים מ 100 דולר. מישהו אשכרה עשה את זה וממשיך לדווח על רווחים והתפתחויות בעסק.״

מחשבות משלי: 

יש לי רצון להשתמש ביכולות של ב״מ כדי לעשות סרט.

לכתוב הוראות בימוי שנותנות אופציות שונות של תסריט שנבנה תוך כדי הבימוי ולא מראש. התסריט נבנה מתוך השראה שנוצרת מהפידבק פריים אחרי פריים. קצת כמו שאני מציירת. אני עושה קו ואז רואה מה בא לי לצייר לידו. נוצרת עבודת צוות, מערכת יחסים. זו יצירה שמרגישה ״בשותף״. 

חלק מהותי מהשימוש בב״מ הוא השראה מתוך תהליך היצירה ולא כמשהו שמחויב לבוא לפניו. כלומר לא כמו לביים לפי תסריט כתוב שההפקה חתמה עליו ועכשיו זה מה יש. ובכלל לא צריך הפקה. או שחקנים… או תקשורת אנושית כלשהי. כיף. 

אפשר ליצור אפליקציה שהיא פלטפורמה ליצירת סרטים למשתמשים. לפשט להם את התהליך ולאפשר להם להביע את עצמם.

למשל לשלבים של עבודה ומתן הוראות: יצירת דמויות, בחירת סט, בחירת ז’אנר, בחירת תפנית עלילה, אורך וכו'.

יש לי רפרנס מההרצאה שלא יצא להם להראות: סרטון ב״מ של קוקה קולה. צריך לראות בהזדמנות.

היבט נוסף מעניין שהם דיברו עליו בהרצאה הוא השימוש בשפה. הניסוח ויכולת ההבנה של החלקים השונים בתהליך היא חיונית ליצירת תוכן איכותי. לכן יש ערך ליכולת ביטוי ויכולת תקשורת, כמו גם יכולת לוגית לפרק את הצרכים לפקודות מכניות.

יש גם ערך לתהליך ה״שיחה״ כסוג של פרטנר ליצירה, פידבק, בריינסטורמינג.

מחשבות משלי: 

אפשר ככה ליצור את האיורים לצנובר, ספר הילדים שכתבתי. מחשבות משניות הן שלא בטוח שאיורים אלו יהיו מוגנים בזכויות יוצרים. מחשבות שלישיות הן שזה בכל מקרה לא יעזור… זכויות יוצרים זה שריד של שנות ה 90.

הבעלים של D-ID ביקש מהקהל לשלוח לו רעיונות. חשבתי לשלוח רעיונות לגבי השימוש של דמויות ב״מ של ״אני זקן״ כדי לתמרץ אנשים צעירים לדאוג לבריאות שלהם. אפשר להראות גרסאות שונות של ה״אני הזקן״ בבריאות טובה ובבריאות לא טובה בהתאם לאורח החיים שלהם כיום. בנוסף אפשר להשתמש בזה כדי לנהל שיחות עם ילדים עתידיים אם לוקחים שילוב של תווי הפנים של בני הזוג ומכניסים פרמטרים של אופי לרובוט. יותר קריפי זה לנהל שיחות עם אדם קרוב שנפטר. או לאפשר שיחה אישית עם אדם מפורסם שנפטר למשל איינשטיין או אברהם לינקולן. 

משהו שעוד לא יצא אבל יצא זה Runway – GEN2

זו דרך להעביר טקסט לוידאו בצורה עקבית ולא מרצדת עם תאורה ועומק. 

(זה יותר הכיוון של לעשות סרטים שרציתי)

מחשבות משלי:

יש לי הרושם, אחרי שראיתי על במצגות שלהם מלא דמויות גנריות ומשעממות שזזות רע, היא שיש פה אלמנט של פוקוס בעיניים. המיקום של האישונים של אנשים נקבע על ידי הפוקוס של העיניים שלהם. אצל אנשים אמיתיים זה משתנה בהתאם למרחק בין העיניים שלהם לבין המושא עליו הם מסתכלים. בב״מ אין את הפרמטר הזה ולא ברור אם הדמויות שרואים בסרטונים מסתכלות עליך או דרכך. להסתכל ב״עיניים״ כאשר זה למצלמה, זו מיומנות נרכשת של שחקנים וזו זווית מבט שכל שחקן צריך למצוא אותה לעצמו. למשל לי זה קצת מעל המצלמה אחרת העיניים שלי נראות סגורות ואני נראית מסטולה. אם הדמות של הב״מ מדברת אל מישהו קרוב אז האישונים שלה צריכים להיות קרובים יותר אחד לשני.

המעצבת/מפיקה ויזואלית או משהו בסגנון הזה, שההרצאה שלה הייתה הכי מעניינת, דיברה על לתת לרובוט לנסח במפורש את ה״פרומפט״ לתמונה כדי שתראה אמיתית. 

להוסיף פרמטרים ראליים של צילום ולא סתם לכתוב ״תמונה ריאליסטית״.

להוסיף פרמטרים של: סוג מצלמה, רוחב עדשה וכו'.

ה״מידג׳״ יודע לתת ביטוי ויזואלי גם להוראות של רגש. ויש משמעות להוראות של זמן ביום, לוקיישן, תפאורה, סוג אירוע, למשל ״מארי אנטואנט בוודסטוק בשנת 2060…״

איך הופכים את המידע הכללי עליו מתבסס הב״מ למשהו יותר מקצועי?

על זה דיבר בחור שמנמן מלא חיות. (מצחיק, זה ממש כמו שאני פונה לאדם לגבי מודעה מהאינטרנט.) 

נותנים לו שם – ככה כל פעם שמדברים אתו שוב ופונים עליו באותו השם, הוא יחזור ישר להנחיות שניתנו לאותו השם וילמד מהן קודם לפני שיתחיל לבצע עבודה חדשה. כדאי לדבר עליו כאילו הוא העובד המבצע, לתת לו זהות. למשל להגיד לו:

״אתה עורך הגהה בשפה העברית… תתקן את הדקדוק של הקטע שאותו אתה כתבת מקודם כשעבדת בשבילי בתור מהנדס.״ 

גאוני.

מחשבות שלי:

זכויות יוצרים הופכות לחסרות משמעות. הבעלות הופכת לחסרת משמעות. 

סוף למריטוקרטיה.

ערך האדם לא תלוי בתרומה שלו לחברה אלא סתם בהיותו אדם המשתייך למין האנושי. כל אדם זכאי ליהנות מפירות הטכנולוגיה והשפע שכבר חסר משמעות לנסות לחלק לפי מידת ההשקעה. ואין מוניטיזציה של כלום.

הדוברת אחרונה הייתה עורכת דין. 

בישראל בית הדין החליט שאין זכויות יוצרים בכל מה שקשור לשימוש בב״מ מתוך רצון לא להגביל רווחים עתידיים של המדינה מהתעשייה המתפתחת. 

מחשבות שלי:

עצוב. למעשה זה אומר שפסקי דין נקבעים לא לפי ערכים מוסריים של החברה הישראלית אלא לפי אינטרסים כלכליים. הרווח הכספי מעל להכל. זה מתווסף למגמות עולמיות של הפוליטיקה בהן אין ערך למילה של מנהיג או התחייבות של הממשלה לעמוד בחוקים או הגבלות כלשהן. למשל הפיכות ועליית הימין בארה״ב, בריטניה, צרפת, רוסיה, וישראל.

יוצא שהחזק הוא הצודק…

בארה״ב גוגל בוקס הפרו זכויות יוצרים של אקדמאים ובדיון על זה בבית משפט הם הציעו פשרה שלפיה היוצרים יקבלו שליש מהרווחים. אך בית הדין דחה את הפשרה כי זו נראה לו לא מספיק מתגמלת את היוצרים. במשפט חוזר נקבע שהם לא זכאים לכלום. למה? פשוט בזמן המשפט השני, הטכנולוגיה כבר נהייתה כל כך רווחית כלכלית שנתפסה על ידי בית המשפט כ״מטיבה עם החברה״ וניתנה לה עדיפות על זכויות הפרט. יענו אם זה עושה כסף אז לכל הרוחות צדק ומוסר. כסף בטח מועיל לאנשים יותר ממוסר. מוסר אי אפשר לאכול… וכו'. 

קריסטינה קשטנובה, יוצרת קומיקס בעזרת ב״מ שמישהו אחר פרסם והרוויח עליו כסף ללא אישורה, בהתחלה זכתה בבית משפט על זכויות יוצרים על הקומיקס שלה אבל בסוף איבדה אותן כי הוחלט שליצירה של ב״מ אין זכויות יוצרים. זה מוזר כי אז מה בעצם ניתן לעשות עם תוצרים של ב״מ אם ברגע שזה בעזרת ב״מ אז זה לא שייך לאדם פרטי… לא ברור לי עד הסוף. ולמעשה אין לזה סוף וכנראה לא יהיה עד שיבוטל עקרון הבעלות… או שאולי כל תוצר של ב״מ הוא נחלת הציבור ולכן לא רק שאין עליו זכויות יוצרים, גם לא ניתן לגבות עליו תשלום. זה סוג של פייר… קצת כמו אוויר.