״תאספי את השערות שלך כבר!!! הנה, הנה הגומייה!! על היד שלך… לא! לא! למה ויתרת?! כוס אמא שלך!״

היא לא באמת רצתה לעשות קוקו. היא רצתה תשומת לב של מישהו ולכן שיחקה עם השיער שלה בצורה מעגלית והוציאה אותי מדעתי. 

לא. אי אפשר לכתוב נורמלי במקלדת של הטלפון. זה מעצבן. אבל אולי בעצם…

אני בארומה גורדון ב 8 בבוקר… 

…

ועכשיו במהירות הבזק הגענו לשמונה בערב. בית אריאלה. 

אחרי העבודה בגן, ישנתי על הדשא לקולות הסקייטרים ברחבה של האופרה. התמרמרתי. תוך כדי התנומה שלי, בזמן שאור רך של אחר הצהריים משך אותי לישון, קולות פיצוצים דפיקות וצהלות שלפו אותי החוצה. בסוף הרגשתי שהרגע השליו עבר והיום מסתיים ומתחיל להתקרר אז עליתי אני והתיקים שלי והשקית עם המלפפון והגזר, לרחבה בדרך לבית אריאלה. 

פאקינג שיט! ואז קצת הולי קראפ! 

אני כל הזמן הזה חשבתי שאלו היו הארבעה רוסים סטלנים עם הסקטבורדים שישבו לפני כן בפארק מולי, עישנו וקיללו. מסתבר שהמצב היה אחרת לגמרי. ברחבה היו כמה מאות סקייטרים עסוקים במה שאפשר לקרוא לו רק "השוואת זרגים נישתית" ממש פסטיבל על גלגלים. והם במלוא תפארתם שכללה לרוב מכנסיים רחבות באופן מגוחך זגזגו על הקרשים שלהם בכל מיני מסלולים שהם יצרו מגלילים ורמפות. היו דוכני מכירה של דברים שאני לא מכירה, מבנים מעץ עליהם אפשר לעלות בתנופה עם הסקטבורד והאטרקציה המרכזית הייתה 16 סקטבורדים מסודרים זה לצד זה כמו סרדינים שהבחורים הנועזים ביותר לקחו תורות בלנסות לקפוץ מעליהם. 

כל רגע נתון היו בתור למסלול ההמראה, 5 בחורים מיוזעים עם מבט של שור מוכנים להתחיל את ריצת העמוק לתוך האתגר הבלתי נתפס הזה לעיני כולם וכולן 🙂  המסלול היה מספיק מאתגר אבל לא על גבול הבלתי אפשרי ולכן מצליחים ונכשלים התחלקו בערך שווה, מה שבעיני ממש חמוד מצידם כי זה מעיד על רצון לראות הרבה מצליחים ולא רק לתת במה ליחידי סגולה שמשאירים אבק ל 90% מהקהילה. מאוד חמוד. 

ואני עברתי שם בלי למצמץ או להחסיר פעימה. כל הברדק הזה הרגיש לי מאוד בטיחותי. הם נסעו סביבי בסיבובים במודעות מוחלטת למיקום שלי והרגשתי שאפשר היה להשאיר שם תינוק על הרצפה והוא יהיה יותר בטוח מאשר על השטיח בסלון. למעשה עכשיו שאני חושבת על זה, היה שם אשכרה תינוק. 

בין הסקייטרים הנלהבים, יחד איתי עברו את כל הסיבובים האלו, רק מהצד השני, גם זוגות וקבוצות של זקנים. היום יש הצגה באופרה. להם גם היה לבוש מגוחך וייחודי ולא ממש נוח. ״וגר סקייטר עם שוחר תרבות קשיש״. 

בשלב בו הייתי צריכה לעבור קרוב למוקש ה 16 סקטבורדים, כבר ממש לא הצלחתי לעצור את עצמי והתחלתי לצחקק בצורה בוטה. כל כך דומה היה, גם הסידור של הקרשים וגם האווירה מסביב, לסרט שראיתי פעם נשיונל ג'יאוגרפיק על טקס ההתבגרות באיזה שבט נידח באפריקה. שם זה לא סקטבורדים. להם יש פרות. הם מסדרים פרות צמוד צמוד אחת ליד השנייה והגברים הצעירים צריכים לקפוץ מעל כולן בקפיצה אחת. לא זוכרת איך בדיוק הם עושים את זה ומאיפה הם לוקחים את התנופה אבל זה טקס מאוד מהותי בחיים שלהם. אולי גם הטקס שאני חזיתי בו היום, היה מהותי לאנשים מסוימים. אולי גם פה ברחבת האופרה זה חרץ גורלות. באפריקה, הבחורים שלא הצליחו היו מנודים חברתית לנצח נצחים והיו צריכים לפרוש וללכת לתוך המדבר "לחפש ת'חברים שלהם". בתל אביב החוקים בטח לא כאלו נוקשים. מצד שני נידוי חברתי בתיכונים מוביל למות לא פחות מאשר ללכת לתוך המדבר. 

לידי בספרייה השאירו על השולחן שני ספרים. כמעט ושכחתי שזו בכלל ספרייה… אחד על מסתורי המוח ושני על מסתורי הנפש. שניהם לא מחדשים כלום למי שראה ערוץ שמונה בשנות ה 90 למרות שנכתבו בעשר השנים האחרונות. ספר שלם. על משהו שאפשר כנראה לתמצת לפסקה. וגם זה שגוי. לפחות זה שעל הנפש. 

ישר דפדפתי לפרק על "האם לאנרגיות שליליות יש תפקיד" הבחורה טוענת שלא ממש. כלומר התפקיד הוא כמו "יצר הרע" ביהדות, להיות משהו שמתגברים עליו כדי להיות טובים יותר. להילחם במחשבות שליליות, לשנות רגשות שליליים, להתגבר על הכעס ולהרגיע את הסטרס. יופי. לשבריר שנייה היא ציינה שיש מי שחושב שיש להם תפקיד אבל ישר היא ניקתה את התודעה שלה מאי סדרים על ידי זה שהכריזה שבכל זאת כל הרגשות השליליים מונעים מאדם לעשות את מה שהוא רוצה ולכן לא יכולים להיות הזרז לעשייה. 

באמאשלך'? 

הממממממממווווןןן רגשות שליליים היו ברחבה של הסקייטרים היום. המון. בלעדיהם אף אחד לא היה יוצא מהמיטה. גם לא הזקנים. 

אני ישבתי אחר כך עם כוס התה שלי ובכיתי בכיסאות הגינה של הקפה ברחבה של בית אריאלה כי מרוב השראה, שמתי לי באוזניות החדשות את:

״Andro ramingo e solo״

"הלכתי לשוטט לבד" (אופרת אידומינאו – מוצרט)

אלו לא רגשות חיוביים וזה אושר טהור. 

בדבר אחד אני יכולה להסכים. חוסר אנרגיה זה עסק ביש. אבל בין חוסר אנרגיה לרגשות שליליים יש הבדל עצום. כעס, תסכול, פחד, סטרס הם לא אותו הדבר כמו תשישות נפשית. הטענה שלה שרגשות שלילים גוזלים אנרגיה היא לא רלוונטית מכיוון שכל הרגשות גוזלים אנרגיה. אנשים מתעלפים מתשישות אחרי סקס טוב וילדים בקושי עומדים על הרגליים אחרי שבילו עם המשפחה יום כיף בבריכה. לחיות זה מעייף. 

רגשות שליליים הרבה פעמים נותנים אנרגיות לאלו שלא מצליחים להיטען בצורות אחרות. אני מכירה מספיק נשים שלשבת ולשפוך רעל על איזה מישהי שלא נמצאת באותו רגע בחדר, מעלה להן את רמות האנרגיה כמו מטען USBC.

סליחה שאני משתמשת בך, גברת סופרת אלמונית כדי לבסס טיעונים בלי שאת מסוגלת להגן על עצמך אבל ככה זה יצירה. ברגע שיצא ממך אז זה רכוש של הקולקטיב ולקולקטיב צרכים משלו. 

יותר מהדהד לי בראש מה שטיל סוואן טוענת לגבי השדים שלה. שהם משיגים אנרגיה בדרכים עקיפות כי הם לא יכולים להשיג אותה ישירות מה"מקור" ולכן מי שלא רוצה שדים בחיים שלו, ראוי שילמד להשיג את הצרכים שלו ישירות ולא בעקיפין. זו ממש אחת התעלומות. 

מה זה בדיוק הישירות הזה ומה הוא העקיפין? לאנשים אין מושג ירוק ולי יש מושג קלוש. מושג קלוש וכפכפים חדשות. יש לי גם חולצה וגם מכנסיים. ממש מגניב הכל. מכנסי ספורט כחול כהה שלא חם בהן ולא נדבקות לתחת כשאני קמה מהכיסא, חולצה ורודה צעקנית שגורמת לי להראות ממש מלאת חיות, וכפכפי בועה בז' ב 30 ש"ח מהסופר של מגה בסנטר. אני מבסוטה. אז זה היה ישירות או בעקיפין? ישירות כי רציתי משהו ופשוט מצאתי אותו בול, ובעקיפין כי למעשה הצורך הוא להיות מקובלת ובטוחה חברתית ובמקום להתחבר למישהו שרואה בי את עצמו, מצאתי תחפושת שגורמת לי להראות בעלת סטטוס סביר + בין מלא אנשים חסרי פרצוף. 

מה יהיה? צריך למצוא זוגיות ולעשות ילדים? זה הפתרון להכל? כלומר זוגיות טובה ולגדל ילדים מאושרים. זה הפתרון להכל. הרבנים משמיטים את הפרט הזה מפרו ורבו ומלאו את הארץ כמו שרצים על חוף הים. 

הם התחילו את הפרעות. הארץ מלא תוהו ובוהו. קיללו שחקן ערבי בנבחרת ישראל (כאילו שהחברים הערבים שלו לא מקללים אותו מספיק על זה שהוא לובש מדים עם מגן דויד) המתנחלים שרפו עוד כפר והדרוזים חסמו כביש כי רוצים לבנות להם מול הפרצוף טורבינות רוח שלא מצדיקות בשיט את הפקעת השטח שהן צריכות כדי לייצר מספיק חשמל כדי להטעין שעון מעורר. 

ראש הממשלה הפרינצסה שלנו אשכרה אמר ״נו נו נו לא יפה לקחת את החוק לידיים״. וישר אישר בנייה של עוד 1,000 דירות חדשות ביהודה ושומרון. החרא עומד לפגוע במאוורר בעוד:

10.. 9..8..3..1.. טרילילי טרללה!

 (נועה קירל ואילן פלד)

העולם המערבי יושב מחזיק את הראש בין הידיים ושואל את עצמו, על מה לעזאזל שפכנו את כל הכסף במשך 75 שנה? היהודים המטורללים האלה עומדים לפוצץ לעצמם את המדינה. מה הם חושבים שזה, חזרה גנרלית? שאחר כך נותנים להם עוד מדינה והם יכולים לנסות שוב? 

ואני זוכרת שככה זה בדיוק הרגיש ללוות את החברה הטובה שלי מגיל 10 לחופה כשהיא עצמה בצבע ירוק מרוב הדחקה, כשברור שהיא הולכת לאכול חרא עד סוף ימי חייה. והיא בסוף באמת אוכלת אותו, אחרי שהתחתנה עם גבר שאין לה אתו כלום משותף ולקחה משכנתא לדירה יקרה מדי שהיא לא יכולה לעלות בה לקומה שנייה כי היא סובלת מהיפרדות עצמות האגן מהילד השני. סה"כ עד כמה שאני יודעת יש שלושה. אבל יכול להיות שאני לא מעודכנת כי לפני כמה שנים היא הפסיקה לדבר איתי. אני לא סובלת מספיק וקשה לה לבלות זמן עם אנשים שמחייכים ואומרים שהעולם מגניב. באחת השיחות האחרונות שלנו היא הסבירה שהיא לא התאבדה עדיין בגלל הילדים. 

כנראה שזה יהיה ארוך. הילדים יצטרכו לגדול ולעזוב את הבית כדי שהיא תבין סוף סוף שהיא יצרה לעצמה גיהינום יוצא מגדר הרגיל. ואז זה יבוא. כמו שזה בא לסבתא שלי כשהיא הבינה שהיא הרסה לסבא שלי את החיים על ידי זה שהתעקשה להישאר ברוסיה בשנות ה 70 כשהוא רצה לעזוב עם שאר החברים שלו לארה"ב. הוא נשאר, מירר למשפחה שלו את החיים ובסוף עזב לגור לבד בישראל בגיל 60 כשכבר אין לו שום יכולת לבסס את עצמו כלכלית כי הוא זקן תשוש. אבל היא עוד לא סיימה לאכול את החרא שלה. היא עוד מסוגלת להגיד לי משפטים של: 

"אם אני אאמין למה שאת אומרת אז אין משמעות לחיי.״

גברת, מעולם לא הייתה משמעות לחייך. את הרסת אותם. לך ולכל המשפחה שלך. המשמעות היחידה שנשארה לך בהישג יד היא להבין את זה ולמות עם האמת. 

אז ברגעים האחרונים של מדינת ישראל, שנייה לפני שנופל עלינו הטיל האיראני כי תכלס כמה אפשר להבליג, כולנו נסתכל למעלה ונגיד: 

"שיט! הרסנו לעצמנו!" 

ומה אני אגיד שנייה לפני המוות? 

"שיט! יכולתי להיות אמא לילד שיגדל להיות גבר ששוכח להתקשר?" 

או

"שיט! יכולתי להקים שושלת מופלאה של אנשים מלאי ערכים ואהבת הבריות שישנו את העולם ויהדרו את שמי לעד!" 

או

"שיט! יכולתי להיות רקדנית כי תכלס אנשים ממש נהנים לראות אותי רוקדת ולשים פס על כולם בלי שום התייחסות להורים, לאום, חברים, קהילה… רק להיות ולרקוד ולשמוח כמו שעץ שמח להיות עץ." 

ובמקום זה אני יושבת פה וחושבת מה הסיכוי שאני אדמם לי את המחזור על שק השינה בלילה כי אין שירותים פתוחים בחוף אחרי 23:00… לל"ט.