דמוקרטיה הומצאה על ידי אנשים שלא סמכו על בני אדם. אחרי שנים של ניצול שחיתות והרס בחסות המוסדות הדתיים באירופה, הדמוקרטיה המודרנית נראתה כמו פתרון לעריצות. העם ישלוט. הבעיה עם זה שזה לא מרגיש טבעי לבני אדם שעדיין מחפשים דמות שתוביל אותם. בהתחלה הנשיאים עדיין היו מנהיגים אבל עם הזמן השיטה עצמה הפכה לשליט ולבני אדם נוצר חור בתודעה. לחור הזה נכנסו ״מפורסמים״ שהובילו אבל גם זה לא מספק כי אין להם באמת מחויבות לעם או גישה ישירה לקבלת החלטות. ולחור הזה חזרו הדתות והלאומניות שיש היום. יש משהו בסיסי בבני אדם ששואף לבטוח באדם אחר שיוביל, שיקנה ערכים ושידאג להם כדי שהם יוכלו לחיות את החיים שלהם בלי סטרס. 

למה אנשים לא רוצים לעסוק בכסף? מאותה הסיבה שהם לא רוצים להיות גם המכונאים וגם הרופאים וגם הבנאים של עצמם. הם לא רוצים להיות כל התפקידים האלו וכל המקצועות כי לכל מקצוע דרוש אופי אחר והם רוצים לשמור על האופי של עצמם ולהקדיש אותו למקצוע האחד או שניים שהם בחרו לעצמם.

אופי של אדם שעוסק בכספים הוא בעל מאפיינים מאוד ייחודיים לתפקיד הזה ולא כולם רוצים לחיות עם האופי הזה. לרוב האנשים יש אופי מאוד חברתי וזה ממש לא אופי עסקי. בעלי עסקים הם אנשים חדורי מטרה עם חשיבה לטווח ארוך שמעריכים קשרים לתועלת עסקית ו״צמיחה״ ולא ממש משתמשים בקשרים בשביל תמיכה נפשית יומיומית. אנשי עסקים גם מעדיפים לתקשר עם אנשים שדומים להם. הם עושים נטוורקינג. הם גם חושבים שזהו המודל הנכון לחיים ושכולם צריכים להיות דומים להם ומי שלא, מגיע לו להיות עני. בנוסף הם לא רואים את עצמם כחלק מהקולקטיב אלא מעליו ובמקום לבצע את התפקיד שלהם בתוך החברה הם אוגרים כספים ומפרישים תרומות ל״נזקקים״. 

התשובה בגוף השאלה.