שתי משימות פשוטות ובלתי אפשריות

משימות:


1. להבין איך להפעיל אגרסיה בלי שזה יעורר בי תחושת שנאה. 


כמו שתי הגננות שלי. גננת הבוקר יכולה לתת כזו צעקה על הילדים כאילו הם כרגע שחטו אחד את השני. והגננת צהרים יכולה להיות כל כך קרה ושופטת במבט שלה שכולם קופאים במקום. ואין בזה שום זעם, אז הילדים לא מפרשים את זה כתקיפה. אצלם זה נתפס סתם דרך לגיטימית של הגננת להבהיר ש״הגננת רצינית עכשיו״. 


אם אני מנסה לעשות את זה, האקט עצמו מעורר בי תחושה קשה של שנאה וזעם ואני ממש מתחילה לרעוד. אין צורך. זה רק כלי וכדאי שאדע להשתמש בו. 

2. ללמוד איך להיות באוטובוס מלא אנשים ולהרגיש שאני לבד בחדר.