הם לא ענו לי. או שאולי לא שמעתי. או שאולי הלכתי מהר מידי…

או שאולי הם ענו ואמרו: 

״אנחנו לא יודעים. קיווינו שאת יודעת.״

הפודקאסט התורן היה של מומחה בביולוגיה שעבד שנים בחברות ביטוח וחזה למענן תוך כמה זמן הלקוח שלהם ימות. הוא אמר שהצליח לפי הרישומים הרפואיים וכל המידע שנגיש לחברות הביטוח, להגיע לרמת דיוק של חודש ולא רק של שנה. בנוסף אמר גם נתון שלא ידעתי והוא שהגורם השלישי למוות בעולם הוא אבחנות שגויות של הרופא. כלומר שמילונים מתים בגלל שהרופא שלהם לא הקדיש מספיק תשומת לב כדי להבין מה באמת לא בסדר. כל זאת כאשר לחברות הביטוח יש את המידע הזה אך הן משתמשות בו אך ורק כדי למקסם רווחים ואסור להן ליצור קשר עם הלקוח גם אם יש להן מידע קריטי לגבי הבריאות שלו כגון, הבחנה שגוייה. 

זה כל פעם מרתיח לגלות כמה קפיטליזם יכול להיות אנוכי ואכזרי ומצד שני הוא גם הזרז היחיד של המדע כי אלמלא השיטה הקפיטליסטית כנראה לא היה לנו את התמריץ לגלות כל כך הרבה על המצב הבריאותי של האדם. וזה נחמד שכל כמה זמן מישהו פורש מהשיטה עם כל הידע ויוצא למסע הסברה לגבי איך נכון לחיות. 

אגב, אין פה שום חידוש. לעשות ספורט, לאכול פחות פחמימות, יותר אוכל טבעי, להיות בשמש בבוקר, ללכת יחף ולנשום עמוק. בכמה דרכים עוד יצטרכו להגיד למין האנושי שאנחנו הורגים את עצמנו על ידי התמכרויות והזנחה עד שנקלוט? 

וכמובן אחרי הרצאה של יותר משעה כשהבחור שלנו נשאל על ידי המראיין: 

״מה הוא האתגר הכי גדול שלך בחיים?״

הוא ענה: 

״מידתיות.״ 

הוא לא מצליח להביא את עצמו לאכול איזו חתיכת עוגה פעם ב… בלי רגשות אשמה כי הוא מרגיש שהוא בוגד בשיטה שהוא מוכר. וזאת למרות שברור לו ששום נזק לא יקרה לו מהעוגה הזו. 

כלומר, הוא פשוט החליף התמכרויות. הוא מוכר לנו שיטת ״חיים בריאים בלי התמכרויות״ שהיא עצמה מחייבת את האדם להיות מכור אליה ואליה בלבד. הרי הוא מסוגל להתמיד ולעשות את כל הדברים שהוא מייעץ לנו עליהם פשוט כי זה המקצוע שלו, הדת שלו וכל עולמו במשך עשרות שנים. לאדם נורמלי, עם דת אחרת, מקצוע אחר והרגלים של שנים שקשורים בקהילה שאליה הוא מרגיש מחויב, אין שום סיכוי להצליח לשמור על הכללים המנותקים של ״שיטת חיים בריאים בלי התמכרויות״. 

דבר נוסף שסוכן הביטוח המבריק הזה לא הצליח להבין הוא שהחיפוש אחר אורח חיים ״נוח״ שלטענתו הוא זה שגורם לנו למחלות וזיקנה מוקדמת, הוא לא סתם תוצר של נהנתנות וקידמה נטולת מחשבה מעמיקה, אלא נגרם על ידי ניכור חברתי. הניכור הזה מחליש אותנו פיזית ונפשית כי הוא מבטל את היכולת של האדם כחייה חברתית לווסת את רמות הסטרס. הבחור סוכן הביטוח הוא בן כ 60 ויכול היה לשלוף מהראש מספרים לגבי בדיקות דם של מטופלים שהיו לו לפני עשורים. הוא זכר שמות, תאריכים, מונחים רפואיים ואת ההסברים המפורטים שלהם, ו… 

עכשיו כנראה הקרואסון התחיל להשפיע. הוא היה לחמי וכבד והעיכול שלי שואב את כל האנרגיה ולמוח לא נשאר, ועכשיו ממש קשה לי לחשוב. אז בינתיים נדבר קצת על המקום שבו אני יושבת. זה גן עדן. אני נמנעתי מלהגיע לכאן כל התקופה האחרונה כי פחדתי שזה כבר לא קיים ואם זאת סמכתי על זה שכשאני באמת אצטרך אותו אז הוא פשוט יהיה כאן. אז לא יכולתי להרשות לעצמי לבוא לכאן ולהתאכזב. היום החלטתי להסתכן. 

הוא פה. הכל בדיוק כמו שהיה לפני חמש שנים. ועדיין נראה כאילו בנו אותו אתמול. זה לובי של בית מלון בוטיק ליד הקריה. נכנסים ועוברים את הקבלה ויורדים במדרגות למטה. מגיעים לחלל רחב בצורת האות ר׳ שבאמצע שלו יש בר קפה עם מאפים וסלטים וכו' ומסביב פזורים במרחקים מפרגנים, שולחנות וכסאות וכורסאות מכל מיני סוגים וגבהים. האור לא חזק ויש אווירה של פאב עם שולחן ביליארד מאחורי הבר אבל מעל השולחנות יש תאורה נקודתית. במקום יש שתי עמדות עם מחשבי איימק ענקיים לשירות הלקוחות. בצד החדר עומדת מדפסת ולאורך קירות הזכוכית יש דלתות שמובילות לחדרי ישיבות בגדלים שונים. הכל מעוצב צבעוני אבל לא צעקני עם מלא מדפי ספרי נוי ואמנות פופ ובעיקר מושבים מאוד מאוד נוחים. הקירות הם בטון חשוף והרצפה דמוי פרקט. יש פה בכל רגע נתון כ 15 אנשים שיושבים לפחות 4 מטר זה מזה כי יש יותר מקום מביקוש אבל עדיין יש תחושה של תנועה וקולות של דיונים שקטים ותקתוק מקלדות. 

ואני עייפה. הלילה ישנתי יותר טוב. אבל התעוררתי מכאבי גב. זה בדרך כלל מעודף חלבון או עודף סוכר אבל לא נראה לי שהפרזתי באף אחד מהם. אתמול בערב דיברתי עם סבתא שלי שוב על זה שאני מתוסכלת מהתחושה הגוברת שאני אזרח סוג ב׳ ונמצאת פה במרמה. אמא שלי לימדה אותי לא לשקר אבל יצרה את השקר הכי גדול בחיים שלי. סבתא שלי לא הצליחה להבין את זה שאני לא יכולה להתחתן בארץ. היא לא ממש יכולה לתאר לעצמה מדינה שנשלטת על ידי דת ומה שאמרתי לה היה מופרך מידי. 

בבוקר בדרך לתחנת האוטובוס לרכבת קריית ארייה, עברתי ליד סניף של בית חב״ד. חשבתי להיכנס לשם ולהתקיל אותם בשאלות על לאום, אבל הבנתי שזה לא כנה. אין לי באמת שאלה. אני סתם כועסת. ולהיכנס סתם כדי להתעצבן עליהם זה לא מנומס. 

ברכבת בזמן שחיכיתי את הכמה דקות ברציף, המוח שלי התבהר והעצבים נרגעו והבנתי שזה לא משנה. להיות יהודי מבחינתי זה כמו להיות הבת של ההורים שלי. אני לא צריכה להוכיח שום דבר. ואם ההורים שלי יחליטו שבא להם, הם יכולים להכריז שאני לא הבת שלהם יותר ולנתק איתי קשר אבל זה לא יהפוך אותי לבת של מישהו אחר. וגם אם אני אחליט לנתק איתם קשר כי אנחנו שונים מידי ערכית, זה עדיין לא יבטל את המקור שממנו באתי. כל מי שאני נבנה על המקור הזה וגם אם הדרך שלי שונה ולוקחת אותי למקומות אחרים המקור לא ישתנה. ואם אי פעם יהיו לי ילדים ואפילו אם הם יהיו מאומצים, הם גם יהיו ממוצא יהודי כי זה מה שהועבר אלי וזה מה שיש לי להעביר הלאה. אין לי זהות היסטורית אחרת. אבל קיומה של הזהות שלי כצאצא לעם היהודי, לא סותר את התפתחות הזהות שלי הלאה ולמעשה הזהות שלי כיהודיה מבוססת על המתח ההיסטורי שיש לעם הזה בין הלכידות החברתית לבין היחסים עם תרבויות אחרות. זה המוטיב של העם וזה המוטיב של חיי. 

ועכשיו אפשר לחזור לבחור של הפודקאסט. הוא, כמו רבים אחרים לפניו חושב שכולם כמוהו. ושמה שהוא גילה אפשר להעתיק ולהדביק לחיים של כל מוכר מכולת, גננת, מוסכניק, בונה ציפורניים, פקידת קבלה, נהג אוטובוס, עורכת דין וכו'. פשוט:

תקומו כל בוקר עם הזריחה, 

תעשו הליכה של כעשרים דקות ברגליים יחפות על חוף הים. 

לאחר מכן תעשו סשן של 3 סיבובים של 30 נשימות עמוקות לתוך חלל הבטן כדי למלא את המוח בחמצן.

רוב הקלוריות שלכם צריכות לבוא משמן וחלבונים. 

ורצוי שתעשו בדיקה גנטית שקיימת כנראה רק בארה״ב בשביל למפות את הוויטמינים החסרים המיוחדים לגוף שלכם. 

בנוסף יש לעשות מקלחת קרה כל יום כדי להרגיל את הגוף לסטרס כדי שהלחצים של היום יום יהיו פחות משמעותיים. 

זה הכל נכון. זה מה שנורא פה. אלו עצות ממש נכונות וחכמות ולא שונות ממה שהציעו חכמים מאז בריאת האדם. לא להגזים, לא להילחץ ולטייל בחוף הים. רק שהוא עצמו מציין איש עסקים שקיבל ממנו תחזית על כך שהוא ימות עוד 10 שנים והחליט שהוא רוצה לחיות ושינה את החיים שלו בהתאם. אז מה איש העסקים עשה? הגזים. 

השקיע מאות אלפי דולרים במכשירים שמדמים הליכה יחפה ומכשיר שמדמה אור שמש ואוויר צח והשתעבד לצורת החיים החדשה שלו עד שהגיע לתוצאות מרשימות, שלא עוזרות לאף אחד שפוי. 

לא צריך למכור לי שיטה רפואית משוכללת כדי שאני אדע שאם אדם מחליט להקדיש את כולו לבריאות הגוף והנפש, אז הוא יהיה שמח ובריא. אבל מה אם כל שאר האנשים? כל האנשים שמקדישים את החיים שלהם למה שבאמת מעניין אותם? למה האדון איש העסקים בכלל היה צריך כל כך הרבה מכשירים שמדמים את הטבע? כי כנראה שגם בשבילו הטבע הוא לא כזה נגיש. אז מה יגיד הרופא בקופת החולים? אותו אחד שיושב 9 שעות במשרד מתחת למנורת פלורסנט וחוטף צעקות וגידופים מאנשים מתוסכלים מזה כשהעצות היחידות שהוא יודע לתת, לא מרפאות אותם? מתי הוא אמור לספוג את הוויטמין שמש שלו ומתי הוא אמר ללכת יחף על חוף הים? אחרי יום עבודה כזה, כל מה שהוא רוצה זה פיצוי. וזה מגיע בצורה של חומרים והרגלים לא בריאים שנותנים לו דופמין מידיי ומאפשרים לו לפרוק מתח. וזה כי בבית יש אישה ושלושה ילדים שגם הם רוצים את ליטרת הבשר שלהם. 

אז מה אין אנשים שמסוגלים לחיות בריא? יש. הם חיים במדינות ״לא מפותחות״ הם מתרוצצים בלי נעליים בשמש ושומרים על קשרים משפחתיים קהילתיים חזקים ולרוב מתים מתת תזונה ומחלות זיהומיות כי אין להם רפואה מערבית בהישג יד ומי השתייה שלהם מלאים במחלות. והאנשים הצדיקים המערביים מגיעים למקומות האלו, והדבר הראשון שהם עושים הוא להקים להם בית ספר. 

כי חינוך זה חשוב ובלעדיו הם לעולם לא יוכלו להתקדם. להתקדם לאן?! הם נמצאים במקום אליו אתה שואף!!! 

אבל הדבר הכי קשה לאדם זה לתת ללא תמורה. ומי שחושב שלבנות בית ספר זה אלטרואיזם טהור משלה את עצמו. אתה בונה להם בית ספר כדי שהם יהיו יותר דומים לך. זה התשלום שאתה גובה מהם על ה״קידמה״ שאתה נותן. אני לא מכירה מצבים בהם אנשים באו, נתנו לאנשים מים נקיים ותרופות והלכו לדרכם. לרוב זה מלווה בניסיון לעודד אותם ״להתפתח״. קשה לתת כסף למישהו אם זה סתם בשביל לעשות לו טוב. הרבה יותר קל להשקיע הון בשינוי תודעה המוני, כדי לעודד צריכה ו״יצרנות״. 

אם תגבילו את שעות העבודה של נהג אוטובוס בחוק למקסימום 4, הוא ימצא לבד את הדרך לים. לא צריך מחקרים ביולוגים על ההשפעות של ויטמין D. בקיצור כפי שנאמר על ידי כל מיני אנשים שנויים במחלוקת. 

״יא חבורת קפיטליסטים חזירים חסרי יכולת חמלה ואפס ביחסי אנוש, תרדו לנו מהגב ונבריא!״

אולי אנסה לכתוב את זה בספר… you are not like us זה יהיה רב מכר וסוף סוף אוכל לפרוש לגור באנדורה. 

היום בגן ילדה אחת הקיאה, שניים אחרים היו עם חום וכל השאר נראו חצי מעולפים וזה היה רק חצי מהגן כי החצי השני בבית, חולים. אחד ההורים שבא לקחת ילד עם חום התלונן בפני הגננת שהילד נראה לו די בסדר וזה לא נראה לו מצדיק לבוא לקחת אותו. ההורה השני שהגננת התקשרה עליו לגבי ילד עם חום נזף בה על זה שהיא לא התקשרה קודם והסתבר שהוא כבר זמן רב לא מרוצה מההתנהלות של הגן כי לא מעדכנים אותו. הגננת הייתה צריכה להרים את הקול ולהסביר לו שהיא אדם מקצועי ולא מזניחה את הילדים ולא מתאים שככה הוא מדבר עליה אחרי כמה שהיא משתדלת למענם. היא הגננת הראשונה שלא ברחה אחרי כמה חודשים כי היא אשכרה הצליחה להשתלט על גן שהיה יותר דומה לגן חיות טורפות אדם מאשר גן ילדים בני 4. והיא עושה את זה בלי להרים את הקול או להפחיד או לשחד או להתמסכן. היא עושה את זה בתשומת לב רבה לכל ילד וילד והר של סבלנות וכללים ברורים שמהם היא לא נסוגה גם אם היא מותשת, צרודה עם כאב ראש וילדים שמקיאים על עצמם. 

אני בהתחלה לא ממש הבנתי איך זה יכול להיות שהיא זוכה לכאלו תגובות מההורים. כאילו היא שם רק מאתמול ולא מלפני חצי שנה. אבל אז ההורים התחילו להגיע והבנתי. 

לרוב הסייעת הקבועה שם יושבת בדלת ומשחררת את הילדים והגננת מעבירה לשאר הילדים מפגש. היום הסייעת הקבועה לא הייתה ובמקומה הייתה מישהי אחרת שהייתה עסוקה בלשטוף הכל ממש לאט ולא בדיוק תקשרה אז הגננת הייתה בדלת בעצמה ושיחררה את הילדים. אני ניגשתי אליה ואמרתי לה שאולי כדי שהיא תהיה בדלת בדרך כלל כי מה שקורה הוא שלמעשה ההורים פשוט לא מכירים אותה. וממש קשה לסמוך על מישהו שלא יצא לך לדבר אתו כמעט אף פעם. היא נראתה שהבינה ואמרה שאולי היא זו שתשחרר ילדים להבא. היא כל הזמן הזה הייתה בסרט שההורים חושדים בה כי היא דתיה. ויצא לנו לדבר על הדעות השליליות שאנשים מפתחים כלפי האוכלוסייה החרדית ואיך שהיא כל הזמן מרגישה על הכוונת וצריכה להיזהר ולהרגיע ולהסביר שהיא לא מנסה להחזיר את הילדים שלהם בתשובה. 

אבל כשאני עכשיו חושבת על זה יש מלא גננות דתיות… אז מה הקטע? כנראה הקטע הוא שהיא כל כך עסוקה בלעשות עבודה טובה שהיא הזניחה את הפוליטיקה. אף אחד לא מקבל הערכה על עבודה טובה. זה אני זוכרת מהעבודה שלי במפעל לצלחות. הדבקתי הרבה יותר מדבקות לצלחות מאשר כל שאר העובדות אבל בסוף יום העבודה הראשון שלי, פיטרו אותי. כנראה כי כל הזמן הזה לא אמרתי מילה לאף אחד וזה לא נראה להם הגיוני. 

ועכשיו ערב ואני יושבת לי לעוד קפה ומאפה בבית הקפה של קינג ג׳ורג׳ למרות שלא כדאי. פשוט כי זה מה יש נגיש. אלו החיים פה ואני לא מצליחה עדיין ליצור מציאות אחרת. מדהים אותי לחשוב שאנשים אוכלים את הבצקים האלו כמה פעמים ביום. איך הקיבה שלהם עדיין מתפקדת… 

אז אני פה. סיימתי לי קצת בצק ואני בעיקר מושכת זמן כי אין לי מה לחזור לבית של סבתא שלי בעיקר עכשיו שביליתי את היום עם חבורה של ילדים חולים. אני אצטרך להתחבא ממנה כדי לא להסתכן בלהדביק אותה. לקחתי כדור נגד כאב ראש בגן ונראה כאילו הוא אולי קצת עזר אבל הראש שלי עדיין לא מאה. אני גם משתעלת מדי פעם וחסר לי אויר בריאות. איזה באסה שקפה שמיובא מאיזה יבשת רחוקה ומעובד בשלושה מפעלים שונים, שמצריך מכונה מיוחדת כדי להכין, שעולה גם עלות תחזוקה וגם אדם מיומן במיוחד להפעיל אותה כדי לעשות קפה סביר, עולה חמישית מחיר של סלט ירקות שגדלים בארץ וילד בן 5 יכול לחתוך. למה סלט טרי עם טונה לא יכול לעלות כמו קפה ומאפה? 

אני חושבת שאלך לי לסנטר ואחפש שם אולי יש בחנות יצירה, סוגר חדש לצמיד של סבתא. ואולי אחר כך אלך לים. להתקרקע. הבעיה היא שאין כוח. אפילו לי אחרי שלוש שעות עבודה אין כוח ללכת להתקרקע ולשחרר מטען חשמלי לקרקע, או מה שזה לא היה שאמורים לעשות בהליכה יחפה. 

בא לי לישון. בא לי לקחת מיטה בסלינה וללכת לישון אחרי כוס יין רוזה מול הוואדי רכבת. בא לי הביתה…להוסטל… למקום בו אין אף אחד… 

מולי עברה דוגמנית. מול בית הקפה בצומת הלכה בחורה מטר שמונים עם עור לבן חרסינה ושיער אדום מתולתל, תווי פנים חזקות ואם זאת עדינות וגוף מושלם. ארוך ודק אבל חזק ובריא. היא הלכה יחד עם עוד שתי בנות יפות בצורה רגילה לחלוטין ונראתה שהיא מתנצלת שהיא קיימת. היא הלכה קצת אחריהן בצורה טיפה מגושמת כאילו רוצה להיעלם לתוך עצמה. הבנות האחרות הלכו בגאווה ופטפטו אחת עם השנייה ונראה שהיא איתן אבל לא ממש. אם לישר אותה ולשים עליה איזה שרשרת דמוי יהלומים ומבט של ״לא איכפת לי בכלל״ אנשים היו עוצרים לצלם אותה ולבקש חתימה. אבל היא כנראה לא מבינה את המצב. 

מעניין מה אני לא מבינה. 

טוב, עכשיו צריך לזוז לסנטר כי אני נרדמת על המקלדת.