מעניין למה על האות מ׳ במקלדת שלי יש מלא שריטות. אבל חוץ מזה, איזה נחמד זה שהמקלדת שקניתי לפני עשר שנים עדיין נראית חדשה ועובדת מעולה. אולי חוץ מזה שהסוללות בה מתרוקנות טיפה מהר מההגיוני אבל זה מחיר זעום. רק שהתיק שלי מלא סוללות ריקות שאני כל פעם שוכחת למסור למיחזור בקרביץ.
מולי מעבר לחלון של קפה עורכי הדין, יושבים כנראה מתמחים. הם צעירים ולבושים יפה ומלאים פאסון. בחורים גבוהים וחטובים ונשים… פחות אטרקטיביות… זה לא הסביבה הטבעית של הנשים האטרקטיביות. למעט אחת. היא יושבת ומעשנת ומשחקת עם השיער. לובשת חליפה שחורה גברית ומתחת חולצה לבנה עם מלמה וקשירה מעל הציצים שלה שנראית כאילו תמשוך קצת וכל העושר ישפך החוצה. החליפה שלה היא אובר סייז וזה גורם לה להראות קצת ילדותית אבל היא מאזנת את זה על ידי נעלי פלטפורמה וזה עושה אותה יותר גבוהה מכולם. שיער חום גלי גולש עד התחת ואיפור מדויק. היא כנראה לא תהייה עורכת דין. פשוט רואים שיש לה סדר עדיפויות אחר.
המתמחות האחרות שיושבות איתה כנראה יגדלו להיות עורכות דין ממולכות. הן נראות תפלות לחלוטין ואף אחד מהבחורים לא שם עליהן. כשהן מנסות למשוך את תשומת הלב של הבחורים החטובים עם השרירים שמתפוצצים מתוך חולצות אנדר סייז מכופתרות לבנות, הן נאלצות לעשות את זה על ידי זה שהן מחפשות משהו חכם להגיד. ועדיין הבחורים מצחקקים בקרירות ומבטם עובר לבחורה עם המלמלה. הנשים לא מבינות שהם משחקים משחקים שונים.
הבחורים נכנסו לתחום כדי לעלות את הסטטוס שלהם, להסתובב ליד גברים אחרים בטענה שהזין שלהם גדול יותר וכך להבטיח לעצמם מלא מלא זיונים עם בחורות עם מלמלה. הנשים אהבלות, חושבות שיש פה איזה עניין בעריכת דין, צדק, אקדמיה, ערכים… מנסות לנהל שיחה על איזה תיק חשוב שאפשר ללמוד ממנו הרבה בזמן שהבחורים זורקים אחד לשני חיוך קטן ושובב ובחוסר נחת ומסדרים לעצמם את המפשעה. ולצערי זה פשוט לא כוחות. המוטיבציה לזיין ולהביס את היריב תמיד תנצח את הרצון לעולם טוב יותר ומלא צדק לחלש. וזה למה מירב מיכאלי לא באמת מעניינת אף אחד אבל שרה נתניהו קובעת סדרי עולם.
הדבר הכי יעיל שאישה יכולה לעשות כדי לשנות משהו בעולם הזה, זה להיות אנוכית ונהנתנית ולמצוא גבר שיהפוך עולמות כדי לרצות אותה.
אבל לי זה לא עוזר. זה גם לא עוזר כנראה לאחוזים הולכים וגדלים של הנשים בעולם המערבי. אנחנו פשוט בנויות חצי גבר במוח ולא יכולות להנות מהפסיביות של נהנתנות ותלותיות. אבל גם לא יכולות להתחרות בעולם הגברי כי ההורמונים הנשיים שלנו מרסנים את היצרים שצריך כדי להשפיע. ורק במקרים בהם האישה עומדת מאחורי גבר והוא פתאום מתפגר והיא מוצאת את עצמה בחזית, יש לה איזה סיכויי להיות נוכחת במרחב הציבורי. וגם אז על כל גולדה מאיר יש את הבחורה החמודה שנבחרה להיות נשיאת בלארוס ואז הנשיא הדיקטטור פשוט אמר ״בחירות דמוקרטיות? זה היה סתם בצחוק״ ושלח אותה למטבח.
אבל מה לעשות שלעמוד מאחורי גבר עושה לי קלסטרופוביה? ברגעים בהם היה לי משהו שדומה לזה, הרגשתי צורך עז לפגוע בעצמי. פשוט היה בי יותר מדי אנרגיה שהייתה חייבת לצאת ואם היא לא יכולה לצאת החוצה אז היא תצא פנימה. אולי זה למה נשים הולכות עם נעלי עקב שמעוותות להן את הרגליים והגב, ותוקעות ברזלים בצלעות כדי לקבע את המיקום של השדיים, מושכות לעצמן את השערות של הראש וקושרות אותן בגומייה שאחר כך תולשת להן איזה חופן כל פעם שצריך לסדר את השיער מחדש וזה עוד לפני שנגיע לתלישת השערות כלל גופית והמתח הכרוני שהן מתקיימות בו כשהן אובססיביות כלפי הרווחה של כל מי שנמצא בסביבה וכמובן החרדות מהריון והעדר הריון… הרעבה עצמית… וכו'. בקיצור המון הלקאה עצמית. אולי הן בדיוק כמוני רק שאני לא בקטע של לסבול.
לידי יושב בחור בשמלה ורודה. זה אמנם ורוד כהה אבל עדיין ורוד. ועדיין שמלה. הוא יכול להרשות לעצמו. הוא כל כך שרירי ובריא למראה שגם אם הוא ילבש חצאית של בלרינה אף אחד לא יעיז למצמץ עליו עקום. הוא בחור אפריקאי שחור ביותר שנראה כאילו לובש איזו תלבושת מסורתית אבל עם נגיעות מודרניות. יש לו נרתיק עור לפלאפון לצד נרתיק של חרב ורעשן שמאני מקליפות אגוז. לא ברור לי מה הסיפור. זה לא נראה כמו תחפושת אבל מה הסיכוי שיתנו לאדם להסתובב עם חרב עליו ברחבי העיר. הוא מכוסה חרוזים וצמידים ועגילים ויפה כמו הזריחה וכנראה יכול להרוג אותך ביריקה. מולו יושבת אישה שלבושה בערך כמוהו אבל פחות מרשים. היא יושבת מול לפטופ וטלפון על סטנד שלא ראיתי בארץ עדיין. כאילו עשתה לעצמה משרד מולטימדיה נייד. והם שותים קפה. חמודים. כל שאר האנשים בקפה לא נראים כאילו זה משונה בעיניהם. תל אביב זה מקום נפלא לחוצנים. הזוג הזה לא היו יכולים לשבת בפתח תקווה ככה לקפה.
הרכזת הביקורתית מהמפגש לפני יומיים, שאלה אותי:
״למה את סייעת? זה בכלל לא מתאים לך.״
הכוונה שלה הייתה שאני אובר קווליפייד. אני צחקקתי וברור שזה נכון אבל מה שעוד יותר ברור זה שהיא אומרת את זה בעקיפין לעצמה אבל לא מסוגלת לענות. אם היא הייתה בחור אז היא הייתה אומרת לעצמה:
״אני יודע איך העסק עובד ואני מזהה את המקומות בהם הוא לא עובד ואיך אפשר לגרום לו להיות טוב יותר. ולכן אם אעזוב ואקים עסק מתחרה, אצליח יותר״
אבל היא אישה והיא אומרת לעצמה:
״למה אף אחד לא עושה שום דבר כדי שיהיה טוב יותר הרי אני רואה כמה יותר טוב הכל יכול להיות… אוף… איזה חוסר אונים…״
ואיך מתמודדים עם זה? מי שרואה את הפוטנציאל הוא לא מי שיש לו מוטיבציה להיות בעמדה שמשנה משהו. ומי שמוביל לא מתעניין בכיוון אליו הוא הולך אלא רק בהתקדמות לשם התקדמות.
ולי יש רק עוד ניסיון אחד.
היום יש גן. ביקשתי וקיבלתי. תמיד יש גן. בינתיים.
מעניין אם יש שניצלים…