-
הם לא הולכים ללמוד כלום. לפחות לא מהסברים. מילים מאבדות חשיבות. ואולי מעולם לא הייתה להן. אולי זה תמיד היה רק כלי של הדובר להשתכנע בדעותיו שלו. כמו שהסבירה לי הגברת מראש הנקרה. ״זה לא הילד שצריך שתחזרי עשר פעם על אותה ההוראה. זו את שצריכה את כל הפעמים האלו כדי להשתכנע.״ אז על מה
-
יום ראשון של קייטנה. נכנסתי ורציתי למות. שוב לעשות את כיתה ב׳ בבצפר. בפעם השלישית. זה עבר לי. היה בסדר. אולי נשרוד חודש וחצי. נתנו צל״ש לאיזה מפקד. עשו כתבה על איזה אישה נשכחת שהצילה מלא אנשים. בטח בשואה. למה אין הרבה הנצחה של נשים גיבורות? כי זה לא חוכמה. כל הנשים גיבורות והן לא
-
(א) לא ממש יודעת מה קרה. זה היה אתמול ואני לא בטוחה מתי. כשהלכתי לכיוון הטיילת בסוף היום, זה כבר היה ככה. אולי זה בגלל השקט של האימון בחדר כושר בארבע אחה״צ כשעוד אין אף אחד. אולי זה משהו בתקשורת שלי עם הילדים היום. אולי זה בגלל שהגננת של הבוקר היא אישה שנהנית מהעבודה שלה
-
(ב) בגן סה״כ היה בסדר. רק שכנראה בגלל המרגש המזופת שלי הילדים בימים האחרונים פיתחו זלזול עמוק כלפי ההוראות שלי. אני גם צרודה כבר שבוע ולא יכולה לצעוק אז הם פשוט מתעלמים. תכלס גם לא בא לי לצעוק. מה שאני עושה במקום זה לעמוד מולם ולדרוש תשומת לב. אני מסבירה בצורה מפורטת למה אני מבקשת
-
בוקר טוב. משימת היום: להבין למה אני נאחזת בדברים יותר מידי ואיך להגיע למצב שאני מקבלת בלי להיאחז. בגדול כנראה זה עניין של מינון. יש לי בעיה של מינון. זה למה אני שוב בחוב של 5,000 ולא עובר לי האשראי. זה די מרשים יחסית לזה שאני לא משלמת על לינה. עיקר הכסף הולך על אוכל
-
״אי אפשר לקבל תשלום על משהו פעמיים.״ גברת ביוטיוב שמדברת על חוויה לאחר המוות. הכוונה שלה היא שאם אתה מקבל כסף תמורת משהו שעשית אז כסף יהיה התגמול היחיד. אם אתה רוצה תגמול אחר אז אתה צריך לעשות משהו ללא כוונת רווח כספי. אחות של סבתא אמרה שאחד הגורואים שלה טוענת שבאמצע אוגוסט יהיה ארמגדון.
-
אולי זה בעצם ממש פשוט. היו לי 50 ש״ח אחרונים שמשכתי מהכספומט וקניתי איתם שלישיית פחיות טונה קטנות, ארבעה גזרים, חסה, שתי חפיסות שוקולד, מלפפון וחטיף תפו״א. זה עלה 37 שח. זה יכול להספיק לשלושה ימים בכיף. בנוסף לפירות שיש בגן וגם קצת ירקות מארוחת הצהריים של הילדים שאולי אוכל לאכול, זה ממש סבבה. יכול
-
יושבת בתשע בערב ב״ארמון אריאלה״ כפי שידידי כינה זאת. בחוץ יש רעשים של אמבולנסים. ברחוב המקביל עדיין יש הפגנה. ידידי שם. מדווח שקשוח. אני בדיוק סיימתי לנמנם טיפה על הספה מול הפאזל באולם עיון בזמן שהקשבתי לגברת שקוראת בקלפים ביוטיוב מגלה לי מתי יתגשמו חלומותיי. עכשיו כבר יש בחוץ צפירות וצעקות. אני חושבת על משילות.
-
באוטובוס בשש וחצי בבוקר מפתח תקווה לתל אביב, הקשבתי לפודקאסט של איזה מתאגרף מספר על איך הוא הפסיק להיות כועס. מסתבר שהוא כעס בעיקר על עצמו כל חייו והוא לבסוף הצליח להשקיט את הזעם הפנימי על ידי כך שהיה מקליט את עצמו מדבר לעצמו אחרי שהיה עושה משהו מפגר, כאילו זה היה על מישהו אחר.
-
23:00 אני יושבת ב״בית״ שלי בין שתי הסככות בחוף הים מתכוננת לישון על הסדין הענקי. כבר חפרתי בור בשביל התיק שלי ללילה, כיסיתי אותו בסדין והנחתי מעליו את החולצה הלבנה שאיתה אני מסתובבת במהלך היום. זה הכרית. עכשיו רק צריך שיהיה חשוך ושקט. הטרקטור מגרפה עובר הלוך ושוב מולי מנקה את החוף. האורות המפלצתיים שמכסים