-
לכבוד דר׳ *** **** לאחר הביקור אצלך ב 30/4 יחד עם סבתא שלי, הייתי מזועזעת. הרגשתי שזה לא נכון שרופא יכול לתת למטופלים יחס כזה ולא לקבל עליו שום פידבק. ניגשתי לקבלה וכתבתי מכתב שבו אני מתארת את תחושת ההשפלה והיחס המזלזל שקיבלתי ממך. אני משערת שאין להם הרבה מה לעשות עם זה חוץ מאולי
-
באותו היום תכננתי להדפיס את הטקסט הביקורתי שלי ולהשאיר לרופא בקבלה של קופת החולים. לא עשיתי את זה. אני בעצמי לא בטוחה למה. את הטקסט כתבתי בארומה של איכילוב ששיפצו ועכשיו הרבה פחות נוח לשבת שם אבל אין מה לומר הרבה יותר יפה. כשהזמנתי את הקפה והגבינית שלי זכרתי להגיד הכל חוץ מזה שזה חייב
-
לילה נורא. פשוט נורא. בהתחלה סתם היה רעש מהנוער מחוץ לחלון שהשתוללו את השתוללות הלילה הרגילה שלהם בגן השעשועים ליד הבית של סבתא. וקצת הפריע האור מדלת הזכוכית של בן של דודה שלי שכנראה בעבר לא הפריע לי כי השמיכות של החורף חסמו את הגישה. אבל אחר כך היה היתוש שעקץ אותי באיפה שהוורידים עוברים
-
הם לא ענו לי. או שאולי לא שמעתי. או שאולי הלכתי מהר מידי… או שאולי הם ענו ואמרו: ״אנחנו לא יודעים. קיווינו שאת יודעת.״ הפודקאסט התורן היה של מומחה בביולוגיה שעבד שנים בחברות ביטוח וחזה למענן תוך כמה זמן הלקוח שלהם ימות. הוא אמר שהצליח לפי הרישומים הרפואיים וכל המידע שנגיש לחברות הביטוח, להגיע לרמת
-
מסתבר שאחרי השיפוץ, ספריית בית אריאלה הפכה לכוורת עובדי מחשב. חצי מהבניין עכשיו מוקדש למקומות ישיבה של אנשים עם לפטופים ואפילו יש מדרגות רחבות עם פופים שאפשר לישון עליהם. מעניין אם מישהו עדיין מרים שם ספר מדי פעם. הבוקר נתקלתי שוב במקום הכואב שלי. זה ממש כמו ברך שמאל שכל פעם מקבלת את המכות. ברך
-
עכשיו בוקר. בבית הקפה ליד בית העיתונאים. יש להם רחבה מקורה מתחת לבניין עם מלא שולחנות וגם עמדות גבוהות עם שולחנות בר. בקצה השולחן בר יש מדרגה קטנה והפלאפון שלי נשען עליה מצוין כאילו לזה נועדה. שילמתי 33 ש״ח על קפוצ'ינו קטן וקרואסון. אני חושבת ששילמתי בעצם על המדרגה. אתמול אחרי העבודה בקייטנת ל״ג בעומר
-
לא ממש נוח לשבת בשולחן הנמוך באזור המאכלניות של קניון עזריאלי. כלומר זה נוח ממש לשבת וזה למה התיישבתי אבל זה לא נוח לכתוב. כל עוד ישבתי וחשבתי היה ממש אחלה. חוץ מהתינוק הצורח. אבל עכשיו ששמתי את המקלדת, הבנתי שהשולחן גבוה מדי יחסית לספה והידיים שלי בזווית לא טובה להקלדה. כמעט והלכתי שוב לקפה
-
האדם היחיד שיכול לשקר לי זה אני. ישנתי סוג של… אצל סבתא על המיטה בזמן שהיא הייתה באולפן. הם קוראים לזה ״סטודיו״ כי זה התרגום המדויק של המילה ״אולפן״ אבל בעיני זה כל כך לא נכון. הרי המילה אולפן היא בעלת קונוטציות ייחודיות שהמילה סטודיו לא קשורה להן כלל. אולפן זה המקום לדוקטריניזציה של התרבות
-
מעניין למה על האות מ׳ במקלדת שלי יש מלא שריטות. אבל חוץ מזה, איזה נחמד זה שהמקלדת שקניתי לפני עשר שנים עדיין נראית חדשה ועובדת מעולה. אולי חוץ מזה שהסוללות בה מתרוקנות טיפה מהר מההגיוני אבל זה מחיר זעום. רק שהתיק שלי מלא סוללות ריקות שאני כל פעם שוכחת למסור למיחזור בקרביץ. מולי מעבר לחלון
-
(א) מסתבר שתה מפחית לחץ תוך עיני ומעכב התפתחות של גלאוקומה. משום מה פתאום תה ממש טעים לי. אבל זה לא מדויק. בשבועיים האחרונים תה שחור נהיה לי ממש טעים. לא ברור. אפילו יש לי קצת חשק ליין אדום. משהו בפוליפינולים או איזה שיט כזה. מי יודע… אני גם מצליחה לאכול קצת יותר מגוון בלי