-
(ב) טוב אז לא שיחקתי איתם המון. לרוב התעלמתי מהם ופטפטתי עם הגננת. וגם זה ממש בלי רצף וללא סיפוק כי הסייעת התלושה והמשונה שמגיעה לשם עכשיו ניסתה להשתתף ותכלס לא נתנה לנו לפתח שום נושא כי היא לא הבינה על מה מדברים. הגננת נכנסה לגן ואמרה שהיא עייפה מותשת. אני אמרתי שרק יום ראשון,
-
שמתי שעון מעורר להתקשר לחברת הביטוח שלי ולבית הספר לקולנוע שמציע לימודי קולנוע מעשיים בשנה. אתמול היה לי תירוץ שלא ישנתי אז זה לא יום טוב לשיחות כאלו. היום יש לי הבנה שתירוצים זה רק תירוצים ופשוט אין לי טיפה של חשק לעשות את המאמץ הקטנטן ביותר למען העתיד שלי. אני פשוט לא רואה אחד
-
יש איזה בחור שמנגן בפסנתר כבר חצי שעה. הוא יודע כמה מנגינות שאני מכירה וכולן באופן חלקי והוא עושה ביניהן רוטציה. לפניו ישבה על הפסנתר בחורה שניגנה חמש דקות משהו שלא שמעתי בעבר ואני נפלתי לתוך המוזיקה שלה למרות שלא הבנתי את זה לחלוטין בזמן שזה קרה ורק כשהיא הפסיקה וקמה לאכול אני הרגשתי שהלב
-
היום צריך לצאת מהמרכז. עוד לא יודעת לאן. לא מטריד אותי ממש. מטריד אותי שהשר לאנרגיה אטומית בישראל הוא אדם, שלפי המידע ברשת, בעל אינטליגנציה ואופי של ילד מפגר בן 4. מטריד אותי שהתקציב עבר. מטריד אותי שהמחאה בירושלים לא הגיע לחדשות כי כנראה לא הייתה משמעותית מספיק למרות שהיו בה כמה מאות אלפי אנשים
-
השבוע אבא שלי מביא לתל אביב את הקלרינט ששכרתי לו לשלושה חודשים כי כבר עברו שלושה חודשים. הוא אמר שמאז שהבאתי לו אותו ליומולדת, הוא לא ממש נגע בו. ככה זה כשיש לך הפרעות קשב, PDA, דיכאון ודחיינות כרונית. העיקר ששמח לאיזה 20 דקות. כמו לקבל פרחים… בינתיים אני יושבת לי בקפה עורכי הדין המרווח ושותה
-
בוקר. קפה שחור חזק בכוס טייק אווי גדולה. אבל נושבת עלי רוח. אני לא יודעת לכתוב כשיש רוח. או כשמסריח. כמו בלובי כניסה המבושם של סלינה על החוף. ויש פה המון אור… ואני כנראה אצטרך לשירותים בקרוב אבל כדאי להתחיל את היום איכשהו. בסלינה בחוף יש המון צ׳ופרים. חלון בחדר הוא לא אחד מהם. אמרתי
-
הבוקר ניסיתי לא לקנות קפה. אבל לא הצלחתי. לא זוכרת אפילו מה השתבש. בסוף נשבר לי לנסות ופשוט עליתי למעלה לגג של סלינה לקנות קפוצ'ינו. הייתה לי תחושה כאילו אני מנסה לתקן את הצנרת של הבית בעצמי ואני מלאה בחרא ולא יודעת למה אני עושה את זה כשבעצם אפשר פשוט להתקשר לאינסטלטור. עליתי לגג המעוצב
-
אני לא בטוחה אם זה היה חוסר ברזל, עודף ניקוטין וקפאין או התכחשות מוחלטת למצב הנוכחי של החיים שלי, אבל אצל סבתא שלי ביליתי יומיים בשינה. תחת השפעת קפה שחור חזק הצלחתי הבוקר סוף סוף להתניע את עצמי ולסדר את המזוודה ותיק הטיולים שלי שאת התוכן שלהם פיזרתי לפני כן בשכבה אחידה על הרצפה בחדר
-
מפחיד ביותר עד כמה אני נראית כמו אמא שלי כרגע. 7:34 ואני יושבת בארומה בגורדון. שיפצו פה. ממש יפה. אמרתי לעצמי שאתחיל חיים חדשים שבהם אני אתייחס ברצינות לזה שאין לי שקל ואחייה על ירקות מהשוק. הלכתי לישון על החול בחוף הים בידיעה ברורה שאקום בבוקר ואלך לארומה לקנות גביניה. אפילו לא היה ספק. רק
-
אין מקלדת. סבתא הציעה לקנות לי אחת אבל לא בא לי לקבל ממנה כלום. היא אדם עם אנרגיות שליליות של מחסור וחוסר אונים. גם כסף אין כל כך. שני כרטיסי האשראי לא עוברים ולקחתי מאמא שלי 2500 ש״ח. אבל יש לי פתח לחיים חדשים והמון אמביציה ומצב רוח טוב. למה? כי גנבו לי את התיק.