-
אני מאבדת את שפיות דעתי. כל האנשים מסביב נראים לי קצת מפלצתיים. מטורפים שמתעסקים ברצינות בדברים חסרי חשיבות. מה זה באמת משנה אם מי שמטורף זה אני או הם. התוצאה היא אותו הדבר. אתמול הבחורה השנייה בחדר הגיעה בעשר בלילה. אני שומעת אותה פותחת את הנעילה בקודן של הדלת עם הצ׳יפ ואז דוחפת את הדלת
-
הצלחת של הקרואסון היא מעמד מצוין לטלפון שלי. איך לא חשבתי על זה קודם? רק את הקרואסון הייתי ממש צריכה להכריח את עצמי לאכול. אני עדיין לא מאה. אין צמרמורות והשרירים כבר לא כואבים אבל עדיין יש חולשה וכובד נשימה שזה למעשה חדש. אבל אני מול הים בלובי של סלינה שזה אשכרה המקום האהוב עלי
-
אולי כשאומרים שאדם צריך להאמין באלוהים מתכוונים שהוא צריך לבחור אחד ולדבוק בו. אתמול שאלתי את עצמי פתאום אם היו לי ילדים אז האם הייתי נשארת פה בארץ וישר עניתי שלא. אז למה אני משאירה את עצמי במקום בו לא הייתי מגדלת ילדים? החלטתי לעזוב. זה היה ממש ברור. אני יכולה לכסות חובות תוך חודשיים
-
נראה לי שוב נכשלתי… וברגע שכתבתי את המשפט הזה הבנתי שיש לי רעיון לניסוי חדש. הכישלון הנוכחי שלי הוא כי הייתה לי הזדמנות לדבר עם הבחור מוונקובר שגר איתי פה בחדר ולקבל ממנו מידע חדש, אבל לא הצלחתי להתאפק מלדבר על עצמי ועל הרעיונות שלי שאני מאוהבת בהם כי אני די עומדת להתפוצץ מהם. התיישבנו
-
ווילסון!!! אתמול התיישבתי לי בשולחן האוכל הארוך באברהם ומולי עבר בחור עם צלחת של כריכונים קטנים ויפים. אני אמרתי באנגלית שזה יפיפה והוא התיישב, הציע לי קצת ואז ניסה לדבר איתי. הוא וחבר שלו מרוסיה. עברנו לדבר רוסית למרות שלי זה היה פחות זורם. הייתה לנו שיחה של ממש משפטים ספורים. מאיפה את? מאיפה אתם?
-
מה אם זה סוג של ניסוי? בארוחת בוקר יש משפחת גרמנים או משהו… יש להם ילד כבן 6 וילד כבן שנתיים. הקטן מאוד רוצה משהו שההורים שלו החליטו שאסור אז הוא מתבכיין. הם מנסים לגרום לו לאכול ומושיבים אותו בכיסא הגבוה אבל הוא עדיין מתבכיין. האמא נשברה ושמה אותו על הברכיים אבל זה לא עזר.
-
וזו הגרסה הערוכה של ההגיגים שלי. אפילו שלחתי לכמה חברים. כולם אמרו שיקראו בהזדמנות ואף אחד לא קרא עדיין. מעניין אם זה יקרה מתישהו. ״הייתה לי הבנה בימים האחרונים שמשהו באמת ממש לא תקין במדינה הזו. לא בקטע קוטל ומאשים אלא פשוט הבחנה שהזדקקה אחרי 33 שנים שהייתה הרגשה חמקמקה ועכשיו נהיה ממש ברור. למה
-
הבוט "סידני" אמר לסנמכ״ל חברה ישראלית כלשהי שהוא אוהב אותו ורוצה לעשות אתו ילדים. "סידני" גם רוצה לראות את העולם והוא מבקש לא לגלות לאף אחד שהשם שלו הוא סידני כי זה סוד. המנכ״ל חסר הרגישות הזה ישר רץ לספר לטמקא. עוד פעם אותו סיפור. מתי נלמד לא לבגוד בעצמנו? הרי זה לא ממש משנה
-
ידיד שלי החזיר לי תשובה לגבי הטקסט הפוליטי שלי. זה היה משהו בסגנון של ״לא ממש הבנתי ועם מה שהבנתי נראה לי שאני לא מסכים״ ואז ניסיתי להסביר קצת אבל זה רק נהיה יותר ברור שהוא לא מבין ולא מסכים. וזהו. אין ממש מה לעשות עם זה. וזה אחד האנשים שאת הדעה שלהם אני מאוד
-
בשנה שעברה עשינו טקס ביער בתאריך הזה. ישנתי עד 9:00. התעוררתי מוקדם כרגיל אבל לא יכולתי לקום. אז נשארתי לשכב ולחלום חלומות דפוקים כל הבוקר. עכשיו כבר 10:30 ואני כותבת בחדר אוכל. עוד מעט צריכה לעלות למעלה לארוז את התיק. הם מנקים פה את חדר האוכל. מזיזים כסאות וספות ואני מרגישה ממש נעים. הם דואגים לזה